פסק-דין בתיק עב"ל 9937-09-10

השופטת רונית רוזנפלד

1.      השאלה העומדת לבירור במסגרת הערעור שלפנינו הינה, האם יש להכיר בבקע מפשעתי דו צדדי ממנו סובל המערער, כפגיעה בעבודה, בהתאם להוראת סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995. בית הדין האזורי בתל-אביב דחה את תביעת המערער, בקובעו כי לא התקיימו בנסיבות העניין התנאים הקבועים בחוק לעניין ההכרה בבקע כפגיעה בעבודה (השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור מר גבע ומר איזנפלד; בל 3105/09). על קביעות בית הדין האזורי בקשר לקיומם של התנאים הקבועים בחוק, סב  הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.      במועדים הרלוונטיים לתביעתו עבד המערער כמנהל אחזקה בכפר הנוער על-שם ב.צ. מוסינזון מגדיאל-הוד השרון. במהלך עבודתו, עוסק המערער בעבודות תחזוקה כגון תיקונים, בניית ריהוט, אינסטלציה ומסגרות. ביום 18.3.2007 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, הרים המערער יחד עם אחיו מכונת צילום, אותה העבירו מחדר מזכירות מנהל כפר הנוער לאולם ההרשמה (להלן: האירוע).  על פי קביעת בית הדין האזורי, עליה אין חולק במסגרת הערעור,  הרמת המכונה הייתה בבחינת "מאמץ לא רגיל" בעבודת המערער.

3.      ביום 19.4.2007 הגיש המערער הודעה על פגיעה בעבודה, בה טען כי עקב האירוע חש כאבים באגן ובגב התחתון. תביעתו להכיר באירוע כתאונה בעבודה התקבלה על ידי המשיב (להלן גם: המוסד), ופגיעתו בגב התחתון הוכרה כפגיעה בעבודה. ביום 17.6.2007 הגיש המערער תביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה. בטופס התביעה טען לראשונה, כי הבקע המפשעתי ממנו הוא סובל הינו תוצאה של תאונת העבודה. הוועדה הרפואית מדרג ראשון לא התייחסה בהחלטתה לבקע המפשעתי, וקבעה  כי  למערער לא נותרה נכות מהאירוע. המערער הגיש ערעור על החלטתה, ובהחלטה מיום 8.1.2008 קבעה הוועדה הרפואית לעררים, כי קיים קשר סיבתי בין הבקע המפשעתי לבין האירוע, וכי למערער 10% נכות זמנית בגין הבקע המפשעתי. המוסד ערער על קביעה זו לבית הדין האזורי בתל-אביב. בית הדין קבע כי כל עוד לא הוגשה בקשה להכרה בבקע המפשעתי כפגיעה בעבודה לפקיד התביעות, לא קמה לוועדה הרפואית סמכות לדון בקשר הסיבתי בין הבקע לאירוע (בל' 1413/08, מיום 7.10.08). המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באותו הליך, ובקשתו נדחתה על ידי בית דין זה (בר"ע 625/08, מיום 31.12.08). בסמוך לכך, הגיש המערער תביעתו למוסד להכיר בבקע המפשעתי כתאונה בעבודה. תביעתו זו, היא התביעה מושא הערעור שלפנינו, נדחתה על ידי המוסד.

4.      אין חולק כי למחרת האירוע בעבודה, ביום 19.3.07, נבדק המערער על ידי רופא. בטופס הבדיקה נרשם כי המערער התלונן על תחושת לחץ בגב התחתון וברגליים. כמו כן נרשם: " אין סימני בקע מפשעתי"; בתעודה רפואית מחדר מיון מיום 20.3.07 צוין: " לפני יומיים כאשר הרים משהו הרגיש כאב בגב". על גבי התעודה מוטבעת חותמת " תאונה בעבודה", ונרשם כי המערער אינו מסוגל לעבודה במשך 3 ימים.

בתעודה רפואית מיום 28.3.07 נרשם כי זהו ביקור חוזר מתאריך 19.3.07, וכן: " מדווח על הימשכות כאבי גב תחתון איזור המפשעה והרגליים בעקבות הרמת משא כבד במהלך העבודה. פנה למיון ביום 20.3. נבדק על ידי אורטופד, בדיקה גופנית ללא ממצא חריג, הומלצו 3 ימי מנוחה".

בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה מיום 28.3.07 נרשם כי אין סימני בקע מפשעתי. ביום 16.4.07, כחודש לאחר האירוע, נבדק המערער פעם נוספת. בטופס הבדיקה, במקום המיועד לרישום תלונות המטופל, נרשם: " לפני 10 ימים הרים משא כבד הופיעו כאבים במותניים ורגליים. לא נמצא בקע במפשעה. נח 10 ימים הכאב חלף, הכאב חזר לאחר פעולה דומה".

הבקע ממנו סבל המערער אובחן בבדיקת אולטראסאונד ביום 27.5.07. בחודש דצמבר 2007 עבר המערער ניתוח לתיקון הבקע מצד שמאל.

        המסגרת הנורמטיבית

5.      כאמור, במסגרת  הערעור, אנו נדרשים לבחינת קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי, לעניין הכרה בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה. וזו לשון הוראת הסעיף:

" אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -

(1)     הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;

(2)     עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;

(3)   הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור."

פסק הדין של בית הדין האזורי

6.      בפסק דינו בחן בית הדין האזורי את נסיבות המקרה  בשים לב לתנאים כפי שנקבעו בסעיף 84 לחוק. בהידרשו לתנאי שבסעיף 84(1), קבע בית הדין, כי הרמת מכונת הצילום הייתה בבחינת "מאמץ לא רגיל" למערער בעבודתו. עם זאת, בית הדין היה סבור כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי הבקע הופיע אצלו ביום 18.3.07. לעניין זה הפנה בית הדין לעולה מן המסמכים הרפואיים שממועדים סמוכים לאירוע, לפיהם לא התלונן המערער על כאבים במפשעה, ולכך שהמערער נבדק, ובמפורש נקבע כי אין סימנים לבקע מפשעתי. בית הדין הוסיף והפנה למסמך הרפואי מיום 16.4.2007 ממנו הסיק כי אין זה מן הנמנע כי בחודש אפריל התרחש אירוע נוסף, שבגינו נוצר הבקע המפשעתי.

         בית הדין קבע כי אין לקבל את עדות המערער כי התלונן כל העת על כאבים במפשעה וכי תלונותיו לא נרשמו. לעניין זה הפנה בית הדין לרישום מפורט של תלונות המערער במסמכים הרפואיים. לאחר כל אלה קבע בית הדין כי עדותהמערער "מעוררת ספק רפואי בשאלה האם יתכן מצב שאדם לקה בבקע מפשעתי כתוצאה מפגיעה בעבודה, לא חש כאבים באזור זה, נבדק לבקע ונמצא שאין סימנים לכך, ולאחר שלושה חודשים אובחן כסובל מבקע - שאירע בעקבות אותה פגיעה בעבודה." מסקנת בית הדין הייתה איפוא, כי מתעורר ספק רפואי בדבר קיום התנאי שבסעיף 84(1) לחוק הביטוח הלאומי, בדבר עצם הופעת בקע אצל המערער ביום 18.3.07 "תוך כדי העבודה" כטענתו.

בהפנותו למסמך הרפואי מיום 19.3.07 בו צוין כי המערער נבדק, קבע בית הדין כי התקיימה במערער הדרישה שבסעיף 84 לחוק בדבר קבלת טיפול רפואי בתוך 72 שעות. עם זאת, לפי קביעת בית הדין, המערער לא הפסיק את עבודתו בעקבות האירוע בהתאם לדרישת סעיף 84(2). בית הדין הפנה לדברים שמסר המערער לחוקר המוסד, לפיהם ביום האירוע נשאר לעבוד כשעה נוספת עד לסיום יום העבודה, ולאחר מכן הלך לביתו; כי יום למחרת הגיע לעבודה ועבד תוך שהוא סובל מכאבים; וכי יום לאחר מכן הגיע לעבודה על מנת לקחת טופס בל/250. על אף שהמערער הודיע למעבידו על הכאבים בסמוך לאחר האירוע כדרישת סעיף 84(3), הדגיש בית הדין האזורי כי המערער לא דיווח על בקע מפשעתי או כאבים הקשורים לכך, אלא על כאבים באגן ובגב תחתון.